הראש שלי כבר מתפוצץ. אני יושבת מול המחשב. אני לא מסוגלת עם העבודה הזאת יותר. פתאום אני מריחה במשרד ריח של בושם משש ממש נעים... גברי כזה. וואי, הריח הזה מזכיר לי מישהו, אבל את מי לעזאזל?...

-"ענבל?"

-"אייל?!"

מה הוא עושה כאן? הייתי בטוחה שזה החבר לי יוסי, ובכלל.. הבן אדם הזה עדיין חי?

-"את עובדת פה?"

-"כן".

וככה אנחנו מוצאים את עצמנו אוכלים צהריים. ומדברים. ומטיילים. הכרתי אותו מלפני שנתים וחצי בערך, ידיד טוב של חברה. והיה לי אליו רגש. והיום.. הוא נהיה לי פתאום אדם שונה כזה, עם נוכחות.. אבל אני חושבת שמה שהכי הסגיר אותו זה המבט בעיניים. גם חברה שלי אמרה לי את זה פעם, שיש לו אליי איזה משהו, אבל אני הייתי שקועה ביוסי החבר שלי.

-"אז מה, יש לך חבר?"

-"כן".

-"וזה לא מונע ממך לצאת היום לשתות משהו, נכון?"

-"זה בעיה..."

 

בסוף יצאנו. ות'אמת, היה בינינו בקושי מגע. התנהג מושלם. אבל השתייה... כמה שתייה... וככה אחרי איזה שמונים אלף כוסות אני שומעת אותו לוחש לי "ענבל"... ואז התנשקנו.

אני לא יודעת אם זה מהשתייה, אני לא יודעת אם זה מהעוצמה או מהנוכחות שלו, אני לא יודעת אם זה מהעצבים בעבודה, אולי זה שילוב של כולם יחד. וכן, יוסי עלה בתת-מודע, אבל רציתי את אייל.. הוא גם רצה אותי...

-"אייל, מה נעשה? כולם יודעים איפה שנינו גרים".

-"אל תדאגי, יש חדרים דיסקרטיים".

איכשהוא מצאנו באיזה מקומון רשימה של חדרים דיסקרטיים לזוגות, וזה בעצם מה שסידר אותנו. ומה שהכי מוזר שממש ניהנתי... למרות הכל, למרות השתייה והתחושה המוזרה להיות עם אייל – ניהנתי הכי בעולם. אולי החדר הדיסקרטי עשה לי משהו?

 

בסופו של דבר יוסי עלה על זה שהייתי עם אייל. וזה כבר לא רלוונטי מבחינתו, כי הוא גם עם מישהי אחרת. מה לגביי? אני לא יודעת אם הייתי מאוהבת בחבר שלי לשעבר יוסי או באייל, מה שכן – ממש התאהבתי בחדרים הדיסקרטיים שיצא לי לראות....

 

דירות דיסקרטיות – דף הבית